דברי פרופ' חיים רבינוביץ'

רקטור האוניברסיטה העברית בירושלים
שנאמרו ביום הזיכרון הראשון לזכרה – מרץ 2003:

באתי היום לזכור ולהזכיר את אורית שנרצחה בדמי ימיה,
לא כמטרה אישית אלא בגלל שהייתה ישראלית, כיוון שהייתה יהודיה,
משום שחיה כאן, כמונו, כמו כולנו.
כל אחד מאתנו היושבים כאן היום יכול היה לשמש מטרה לאותם רוצחים נתעבים
ששמו את אורית על הכוונת, ובעצם את כולנו.
אורית הייתה בת 28 במותה, רק בת 28 במותה, ומכיריה יודעים ואנחנו שמענו כי היא הייתה שקטה
אך בעלת שמחת חיים, תלמידה מוכשרת, אהבה לשיר והייתה ישרה והגונה,
חברה נהדרת, שתמיד שמחה לעזור לזולת.
בשנה שעברה החליטה אורית למצות את כישוריה וללמוד באוניברסיטה העברית לקראת
תואר מוסמך בפולקלור יהודי. ומאז בא הפיצוץ הנורא והשיר הזה נפסק באיבו,
והתוכניות היפות שרקמה נפרמו באבחה אחת, ועכשיו אורית איננה עוד.

אני, חיים רבינוביץ' רקטור האוניברסיטה העברית בירושלים,
ואיתי כל המורים של האוניברסיטה ותלמידיה
זוכרים אותך ומרכינים ראש ביגון.
יהי זכרך ברוך.